זוגות רבים מחליטים מסיבות שונות שלא להינשא באמצעות הרבנות בישראל. זהו כבר לא עוד טרנד, אלא תנועה רחבה של זוגות אשר אינם מכירים ברבנות בישראל ומחפשים דרכים אחרות להכרה בזוגיות.
זוגות רבים, רבים מאוד, מחליטים מסיבות שונות שלא להינשא באמצעות הרבנות בישראל ופונים לעריכת חופה אלטרנטיבית. חלקם עושים זאת מסיבות אידיאולוגיות. הם אינם מכירים ברבנות בישראל ולאו דווקא מסלידה מיהדותם או מיהדות, אלא דווקא מסלידתם מהמוסד, שדומה ודווקא הוא, הוא העומד בין היהודי ובין יהדותו וזאת בגין התנהלות הרבנות בישראל בנושאים כה רבים, המשפיעים והמכריעים בחיינו וביניהם - הנישואין. אגב, בין הזוגות המחליטים שלא להינשא באמצעות הרבנות, ישנם זוגות הנישאים ע"י רב מקדש, רב בית הכנסת או השכונה. אמנם תופעה זו אינה רווחת – עדיין – אך היא בהחלט משמעותית ומצביעה על החלשות הרבנות הממוסדת בעיני הציבור והידלדלות כוחה ותפישתה אף בעיני הקהל האורתודוכסי, שאפשר היה לחשבו כקהל שבוי.
במקרה ומדובר באידיאולוגיה, מוצאים את עצמם אותם זוגות כמי שמצויים על מסלול הנישואין האלטרנטיבי בחו"ל כבחירה מובנית ואף טבעית, באמצעות טקסי נישואין אזרחיים, דווקא משום שהרבנות הראשית לישראל ו/או המועצות הדתיות בערים, אינן נתפסות כגורם משפיע בחייהם, כאשר חלק מהם מודים, שאין להם שום בעיה עם היהדות, אלא עם הטקסיות היהודית, כפי שהיא מובלת בידי הרבנות. אין להם שום בעיה עם חגי ישראל, חלקם הגדול חוגג את חגי ישראל וצם ביום כיפור. חלקם מדליקים נרות בערב שבת, חלקם אף מניח תפילין. הבעיה, כפי שהיא נתפסת בעיניהם, אינה עם היהדות, אלא דווקא עם מי שאמורים להיות מחזיקיה. קרי, הרבנות והרבנים. בגין מחסור עצום בידע ובהבנה, מחסור הנובע בין השאר בגין העובדה שהרבנות אינה עושה מאמצים לצאת אל הציבור וללמד ולהסביר על מהות הטקס היהודי (כמו למשל, מדוע על האישה להחזיק את אצבע הימין, לקראת ענידת הטבעת, כשהיא מכופפת ולא ניצבת, או מה פשר ההינומה והאם בכלל ישנה בעיה הלכתית בהחלפת הטבעות בין השניים בחופה), נמנעים זוגות אלו מכל פנייה אל הרבנות לצורך פתיחת תיק. באופן ברור וטבעי מצדם, הם לא רואים את עצמם עומדים תחת חופה כשלצדם עומד רב. חלקם עושים זאת מתוך דעות קדומות או דעות ש- "נרכשו" עם הזמן ו/או נלמדו מחברים / משפחה, תופשים את הטקס היהודי כקניית נשים (בגין הסכום המופיע על הכתובה), מהווה התנשאות של הגבר (ו/או העדפתו) על פני האישה, באשר בטקסים הנערכים ע"י רבנים אורתודוכסיים, הכלה אינה יכולה לענוד טבעת לבעלה או אף לומר משהו.
זוגות רבים, חלקם עולים לשעבר מחבר העמים או מי שמי מהוריו עלה ממדינות חבר העמים והפונים אל הרבנות לפתיחת תיק נישואין, נתקלים לעתים בסירוב, בגין "קשיים בהוכחת יהדות". במקרים מסוימים, תשובה זו ניתנת לבני הזוג דווקא לאחר שהיה נראה כאילו הכל זורם על מי מנוחות, בני הזוג כבר "סגרו" עם האולם והכל היה נראה מצוין. ואז, מס' שבועות לפני החופה (לעתים שבועיים שלושה), מתקבלת התשובה הזו ומעמידה את בני הזוג במצב כמעט בלתי אפשרי ומביך. מה יעשו כעת? ביטול האירוע באולם מהווה בעיה כספית. רוב האולמות לא יקבלו את פניית בני הזוג כ- "גורם עליון" ויחייבו אותם בדמי ביטול האירוע. מה יעשו עם האורחים שהוזמנו? איך יתרצו את סיבת הביטול? ומה עם כל שאר הספקים? התנהלות זו אינה חד פעמית אלא מנת חלקם של זוגות רבים. זוהי התנהלות מזלזלת, פוגענית ובעיקר - מתנשאת, דווקא משום שגורמים רבים במוסדות הרבנות הראשית לישראל והמועצות הדתיות בערים, מרגישים כבעלי "מונופול", בעלי השליטה הבלעדיים בנישואין בישראל ומכאן, בחיי בני הזוג ומבחינתם, "אחרי המבול", ללא נקיפות מצפון.
לעתים, מתקבלת תשובה מעין זו כאשר בני הזוג עשו מאמצים רבים בכל הנוגע להוכחת יהדות ואף המציאו "הוכחת יהדות", אישור הניתן מידי רב בארצות מוצאם, שעשה כל אשר יכול היה לעשות על מנת להוכיח את יהדותם של בן או בת הזוג, כולל מציאת קברי אבות (סבתות בעיקר), מציאת והמצאת מסמכים המעידים על שושלת משפחתית וכן הלאה. כל זאת, בתנאים לא תנאים, לעתים גם כאשר אפסו הסיכויים. דווקא במדינות חבר העמים או מזרח אירופה, שם נעלמו והוכחדו מסמכים ועדויות לרישומי אוכלוסין, נישואין וקבורה, ע"י הגרמנים הנאצים ימח שמם וזכרם והמדינות אשר שיתפו עמם פעולה. אולם, בבואם ובהציגם את המסמכים ואת אישור היהדות בפני נציגי הרבנות בישראל, נתקלים בני הזוג לא אחת בתשובה התמוהה ועמה הסירוב להכיר ביהדותם, פחות בגין המסמכים שהוצגו בפניהם, אלא יותר בגין זהות הרב עצמו והשתייכותו לאחת מחצרות היהדות. עצם הסיבה המעידה על כך כי הרב המאשר אינו בן החצר ו/או אינו ידוע ע"י הרבנות בישראל ולמרות זיהויו ולמרות העובדה כי הוא רב לכל דבר ועניין, משפחתו לעתים הינה שושלת רבנים ו/או שהוא עצמו הוסמך לרבנות ולא מתמול שלשום, היא הגורם לסירובה של הרבנות בישראל להכיר באישור הוכחת היהדות וזה כשלעצמו, מתסכל, מביך ובאופן הפשוט ביותר של המילה - יריקה בפניהם של בני הזוג, כמו גם יריקה וזלזול בפניו של הרב בחו"ל.
נוסיף על עובדות אלו גם את העובדה המצערת, שבמקרים רבים קשה מאוד עד בלתי אפשרי להוכיח את יהדותו של בן או בת הזוג משום שהמסמכים והמקורות אבדו מן העולם, הושמדו, נשרפו ונעלמו, שהרי בני הזוג עומדים כעת בבעיה שאינה ניתנת לפתרון כלשהו. זאת גם למרות העובדה ששני בני הזוג, החיים בישראל, חלקם אף חיים כיהודים, נוהגים כיהודים (לאו דווקא בעניין שמירת השבת ו/או כשרות אולם כן שמירת חגי ישראל), שירתו בצבא, משלמים מסים ככל אדם בישראל ואז "ברגע האמת", הם נתקלים בסירוב מצד הרבנות להכיר ביהדותם.
כאן ראוי לציין, כי עניין הוכחת היהדות ו/או הכרתם את עצמם כיהודים, אינו זר לחלק מבני הזוג (למרות שישנם מקרים ובהם התגלתה בעיה זו במפתיע דווקא בעת פתיחת התיק ברבנות). חלקם יודעים כי הם אינם יהודים ע"פ ההלכה, כלומר, מצד האם של בן או בת הזוג. ולכן, במקרים אלו, בני הזוג אינם טורחים כלל וכלל לפנות לרבנות ו/או למועצות הדתיות לצורך פתיחת התיק אלא פונים בלית ברירה לפתרון היחידי העומד בפניהם והוא, טקסי הנישואין האזרחיים בחו"ל, במדינות מוכרות. האבסורד הגדול הוא, שדווקא טקס זה, הוא הפרמטר המסייע להכרתם של בני הזוג כנשואים לכל דבר ועניין במדינת ישראל בבואם לשנות את המעמד האישי שלהם בלשכות משרד הפנים מרווקים לנשואים.
וכנשואים ע"פ טקס הנישואין האזרחי (ולעתים לפני), הם פונים לעריכת טקסים אלטרנטיביים בישראל, ע"י רבנים ועורכי טקסים, המאפשרים להם קיום טקסים בעלי גוונים שונים, מהמסורתי ביותר ועד הפתוח ביותר או המשלב את שניהם, בהתאם לאופן בו רואים בני הזוג את חייהם הזוגיים והאישיים.
טקס החופה והנישואין האלטרנטיבי בישראל אינו מוכר, כאמור, ע"י מדינת ישראל וזאת מהסיבה ההלכתית שלפיה ועל פי החוק בישראל, בני זוג יהודיים נישאים באמצעות הרבנות, על מנת להירשם כזוג נשוי ובבואם להתגרש, הם עושים זאת באמצעות בתי הדין הרבניים. טקס זה נערך בד"כ לצורך הכרה בפני המשפחה והציבור את הזוג כזוג נשוי. מעניין, שרוב הזוגות הנישאים בחו"ל ועורכים טקסי נישואין אלטרנטיביים, מעוניינים עד מאוד דווקא בטקס היהודי שנמנע מהם ע"י הרבנות ודווקא מעוניינים בשמירה על הצביון היהודי שבטקס זה. בטקס זה ניתן לשלב בין הפאן המסורתי הידוע ובין טקס שוויוני, בו בני הזוג עונדים זה לזו טבעות ואף הכלה מקדשת את החתן, במשפט נעים למשמע אוזן, כמו "הרי אתה חתום על לוח לבי" וכן בחירה בין הכתובה המסורתית, לעתים כזו המתורגמת מארמית לעברית ובין כתובה המעידה יותר על האופן בו בני הזוג חווים את הזוגיות, קרי, כתובה שוויונית שאינה נושאת סכום ואף כזו שבני הזוג ניסחו ביניהם את הטקסט המופיע בה.
במאמר הבא אעסוק בטקסי חופה אלטרנטיביים שונים, בין המסורתי ובין השוויוני והפתוח.
בשעה טובה ומוצלחת ומזל טוב,
אסף חיים פרייס