תשובה לתשובתו של הרב אפי קיציס מאתר כיפה מה- 15/10/2007, הנוגעת להתלבטות זוג צעיר בבחירה בין שתי האפשרויות. האם לבחור בין טקס שאינו מקובל על בני הזוג או בטקס שאינו מקובל על הרבנות?
חתונה אורתודוקסית או רפורמית - תשובה לתשובה
בתאריך 15/10/2007 פורסמה תשובתו של הרב אפי קיציס לשאלה שהופנתה אליו באתר "כיפה", הנוגעת להתלבטות של זוג צעיר, האם לערוך חופה אורתודוקסית או רפורמית.
בתשובתו, עונה הרב כי ההבדל העיקרי בין השניים, הוא נושא אי הקבילות של כל טקס חופה במדינת ישראל כגון הטקסים הנערכים במעגלי החיים ובאמצעות גופים אחרים, באשר לעובדה שבני הזוג אינם יכולים להירשם כזוג נשוי במרשם האוכלוסין במדינת ישראל ועל כן נדרשים לעריכת נישואים אזרחיים באחת ממדינות העולם לצורך כך.
אולם, מכאן מפליג הרב דווקא לכיוון הרגשי ומדגיש, כי "רגשות הם עניין אחד, ואם חתונה רפורמית מרגשת אותך או לא, זה עניין רגשי של כל אחד". אך כאן, קובע הרב כי - "חתונה רפורמית אינה הופכת אתכם לזוג נשוי. טקס הנישואין שמשנה מהותית את מעמדו של האדם בעיני אלוקים ואדם, אינו איזה טקס שאדם בוחר להמציא... מהותו של טקס היא שיש בו משהו מחייב, בעל משמעות מהותית מחייבת. אם כל מה שיש בו זה מה שנחמד בעיניכם, איך זה יוצר קשר מהותי ביניכם?".
האמנם? האם מה שיוצר את הקשר המחייב בין בני הזוג הוא דווקא הופעתה של הרבנות הראשית לישראל בחייהם, לעתים בפעם הראשונה והעיקרית (אלא באם נתחשב גם את ברית המילה ואת בר או בת המצווה)? האם מה שיוצר את הקשר המחייב בין בני הזוג זה דווקא נוכחותו של רב שמעולם לא הכיר את בני הזוג, מעולם לא חווה אתם כל דבר אשר גרם להיותם זוג קודם כל בעיני עצמם ולאחר מכן בעיני החברה הסובבת אותם? או שהיכרותו אותם מסתכמת בתיק ניירת מטעם המועצה הדתית בעירם, הכולל את חתימת העדים ועדותם ואת העמלה לפתיחת התיק ואת המסמכים המעידים על רווקותם?
יצירת קשר מחייב בין בני הזוג מתחילה הרבה לפני ענידת הטבעת ושבירת הכוס. גם בתקופת המקרא, כאשר כוננו טקסי האירושין והנישואין בעם היהודי, קשרים מחייבים אלו לא היו בנוכחות רב או הגמוניה כלשהי, אלא קודם כל והרבה לפני כן, היכרות בין השניים אשר התקיימה אם באמצעות שידוכים ואם לאו, אם כחלק מובנה של היכרות בין המשפחות וכו'. האם היכרות מחייבת או קשר מחייב הינם תוצאה של התערבות הגמונית של המועצה הדתית או הרבנות הראשית לישראל, המחייבים את בני הזוג למעמד שחוץ מהרצון להיות מוכרים בפני החברה כזוג נשוי, אינו מקבל בחייהם כל תפישה, לא כל שכן דתית?
טקסי החופה והקידושין אשר אינם מתקיימים ע"י ובאמצעות הרבנות הראשית ו/או המועצה הדתית, מעמידים זוג בפני קהל, שברובו מכיר את בני הזוג וחלקו מכיר את אחד מהשניים. חלקם מהזוגות בוחרים בטקס מסורתי (ובדרך אגב, רובם בוחרים כך) וחלקם בוחרים בטקסים אחרים, לעתים שונים וכאלו שלא מקיימים ומכילים את הטקס הדתי. אולם, בכל הטקסים הללו, אם באמצעות המועצה הדתית ואם באמצעות טקסים אחרים, הסממן והמאפיין העיקרי הקיים בהם, הוא העמדת בני זוג מול הקהל והצהרה חד משמעית, כי לעיני הקהל, קושרים בני הזוג את עצמם בקשר מחייב, כזה הבונה בית בישראל וככזה המחייב את השניים למהותו של הקשר והוא, נישואים מחייבים, בהם שני בני הזוג מחויבים זל"ז, המחויבים לקשר ולבית, המחויבים לילדיהם (אלו שהגיעו מנישואים קודמים ואלו העתידים להיוולד להם) והמחויבים חד משמעית לכלכלת הבית ולפרנסתו.
ההבדל המהותי בין הטקסים, אלו הנערכים באמצעות המועצה הדתית ואלו הנערכים באמצעות גופים אחרים, אם כן, אינו במהות הטקס, אלא דווקא בגורם ה- "מאשר" את "קיום הזוגיות המחייבת כנישואין", כלומר, מדינת ישראל (דרך הרבנות הראשית). ההבדל אינו במי שעורך את הטקס אלא בגורם המאשר לאחר מכן את רישום בני הזוג או אי רישום בני הזוג במרשם האוכלוסין. ולראייה, בני זוג הנישאים בחו"ל באמצעות טקסי נישואים אזרחיים, יוכרו ע"י מדינת ישראל כזוג נשוי לכל דבר ועניין ובכלל זה, חובותיהם וזכויותיהם ושינוי שם המשפחה של האישה (או הוספת שם המשפחה של הבעל לשמה). בדרך זו, מוכרים גם חייהם כזוג נשוי של ידועים בציבור, המתקיימים ע"פ החוק הקיים בישראל.
הרב קיציס מגלה זלזול בחייהם ובזוגיות המחייבת של מי שאינם מכירים בשליטתו ובהשלטת ההגמוניה הרבנית על חייהם. "איך זה יוצר קשר שיהיה גם משמעותי בעיני החברה והציבור הכללי?" כאן המקום להזכיר את כבוד הרב, כי ע"פ היהדות וההלכה, ישיבה בפאב השכונתי והצהרת הגבר כלפי האשה במלים - "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" בפני שלושה עדים ופאב מלא והומה אדם, מחייבת את השניים בגירושין מלאים במידה וירצו לחזור בהם מענידת הטבעת בפאב. עוד אפשר להזכיר את כבוד הרב, כי בזמנו, בתקופת המקרא, התקיימו עוד כמה תנאים להכרה בבני הזוג כזוג נשוי. חלק מתנאים אלו נחשבים היום כעבירה פלילית, כגון בעילה כנד רצונה של האישה (הנחשבת כאינוס לכל דבר ועניין) ועוד.
הרב קיציס מתייחס ל- "איסוף של כל מיני חלקי טקס מדתות שונות ועיצובם יחד למשהו נחמד רומנטי ומרגש, זה אינו טקס נישואין". בדבריו אלו הרב קיציס מתעלם באופן בוטה מזוגות יהודיים רבים, דתיים לכל דבר ועניין, אשר בחרו לקיים טקס נישואין הלכתי שלא באמצעות הרבנות כצעד של התרסה ואי קבלת מרות הרבנות אלא באמצעות רב שכונתי. טקסים אלו מתקבלים בספק אצל הרבנות הראשית ואצל המועצות הדתיות אף על פי שמדובר בטקסים הלכתיים לכל דבר ועניין. האם גם לטקסים אלו מתנגד הרב קיציס או רואה בהם "איסוף של כל מיני חלקי טקס מדתות שונות"? שהרי מדובר במלחמת ההישרדות של הרבנות הראשית בישראל ושל המועצות הדתיות, המאבדים את הקשר לציבור הרחב ומרחיבים את הנתק, שלא לדבר על הקרע, ביניהם, כשהם מחייבים את הציבור בישראל להכיר בכוחם בעוד הציבור בישראל מראה להם דווקא את הכיוון ההפוך, כמו בנושא הכשרות ולהבדיל, בקבורה חילונית.
אין ספק שבטקס היהודי קיימים מוטיבים שלא היו ואינם נמצאים בטקסים אחרים בעמים אחרים. לא נכנסתי כאן לענייני ההלכה ועניינים אחרים. ולאו דווקא משום העובדה שאין הם מעניינם של בני הזוג. ברם, הזוגיות בין השניים והמחויבות לה ולמה שהזוגיות יוצרת ולתוצאותיה (ילדים משותפים, בניית הבית וכלכלתו וכו'), אינם תוצאה של טקס דתי ו/או חדירת הרבנות לחיי בני הזוג ברגע המכריע בחייהם. בחירת טקס הנישואים, באם יהיה טקס דתי ומסורתי ובאם יהיה טקס אחר, הינה פועל יוצא ותוצאה של האופן בו רואים בני הזוג את חייהם ולא הפוך.
בברכת מזל טוב לנישאים,
אסף חיים פרייס